המשחק במלחמה

 פוסט 2
באחד משיעורי  "המשחק בלמידה" נוצרה דילמה בין משתתפי הקורס שעיקרה עסק בנושא - כיצד להתייחס למשחקי מלחמה מנקודת מבט הורית ופדגוגית, מאחר והמשחק משקף פציעות, שפיכות דמים, הרג כיד הדמיון הטובה על המפתחים.

ולאלה שעדיין לא פגשו- משחק מלחמה מהו? ,   

משחק מלחמה מדמה שדה קרב בעל סמטאות צרות ואפלות, כלי נשק, קרבות,הרוגים, אויב שנמצא בקונצנזוס השנאה הלאומית-למשל בן לאדן ולעומתו החיילים  הטובים שנלחמים בו מלחמה עקובה מדם, או כל כתבה חדשותית בשעות שהילדים עדיין מול המרקע.

. אמאל'ה איזה פחד! אך לא עלה על דעתנו לחסוך מהם את המראות הללו 

אז מה עושים?י

?האם לאסור על הילד לשחק במשחק אלים או להתעלם בתקווה שיעבור למשחקים דידקטיים יותר עם הזמן

rהאם דין משחק מלחמה כדין משחק אח 

?האם עולם הרגש והנפש של הילד בסכנה אם ישחק במשחקי מלחמה?ואיך בכלל הגענו למצב זה 

                                                                                                                   

מעט היסטוריה

משחקי-מלחמה אינם דבר חדש והם נולדו והתפתחו בתחום העיסוק הצבאי. “המורכבות” הגדלה של המקצוע הצבאי יצרה צורך בהפשטה של שדה הקרב וחיבור מהלכי הקרב לרעיון מסדר (ומופשט) אחד, היא המערכה.  
משחקי-מלחמהדוגמת שח ו-גו, היו גרסאות ראשונות ועתיקות שאפשרו לחשוב אופרטיבית בצורה מופשטת."

עם התפתחות המחשוב  הלכו המשחקים והתפתחו עד כדי דמיון ממשי למציאות

(http://www.linx.co.il/?p=2013  )

מלכתחילה משחקי המלחמה לא נועדו לילדים. מטרתם הייתה לשרת את צורכי הצבא-  יצירת סימולציה של קרב לצורכי אמון והפקת לקחים. אך בעולם ה-WWW אשר חדר לכל בית ולכל תחום זלגו גם משחקי המלחמה לרשת  והם הפכו לזמינים לכל אחד. יתר על כן אף הלכו והתפתחו עוד.

נוצר מצב שהכל גלוי ופתוח אין אפשרות לחסום תכנים כגון אלה המופעים במשחקי המלחמה , הילד יגיע אליהן בדרך זו או אחרת.

הדאגה לנפשו של הילד איננה המצאה של המאה ה21 היא קיימת מאז  המאה ה19 כשהילדים הוצאו מעבודה בבתי החרושת ונשלחו לבתי הספר, המשפחה השתנתה. הילד הפך לדמות הדורשת התייחסות , חינוך,ויש לדאוג לה ולגונן עליה. זאת הייתה תחילת הגישה הפסיכולוגית המגוננת, אשר באה לידי ביטוי גם בספרות הילדים באותה תקופה.

כך החלו להיעלם האגדות המקוריות של האחים גרים, שנחשבו אכזריות, נעלמו המכשפות וכיפה אדומה לא דיברה  עם זאבים זרים. ספרי הילדים קיבלו תכנים המגוננים על נפשם הרכה  של קוראיהם הצעירים ,אך הטכנולוגיה הוכיחה את עליונותה. תכנים מכל הסוגים ולא מצונזרים נגלו בטלוויזיה, בעיתונים  וברשת והילד נחשף לכל. ומה עושים?

במקום הסתרת תכנים לא ראויים - לתת בידי הילד כלים להתמודד עם המציאות בה הוא חי.

.ספרות הילדים השתנתה שוב ותכניה הפכו גלויים ומחנכים.

כמו במקרה של ספרות הילדים כך גם במשחקים.

אמת, שבמשחקי מלחמה ישנם תכנים אלימים וקשים המדמים מציאות שלצערנו מתרחשת כיום בעולם.

אלא שבעצם המשחק, זוכה הילד  ביתרונות.

הכיצד?

המשחק מזמן "ביטול זמני של העולם הרגיל" וסוד המשחק הוא התחפושת שהשחקן עוטה ומאפשר לו להיות הדמות הדמיונית שאותה הוא רוצה לגלם המאפשרת לו לחוות: מתח, פקפוק, סיכוי ,שאיפה להפגת המתח ואמונה שבמידה שהתאמצת תצליח. במתח זה  נבחנים כישרונותיו של השחקן, כח גופו, כח המצאתו אומץ רוחו, כח התמדתו ועמידה בגבולות המותר של חוקי המשחק.
(תדפיס: פרוני א' (2002) "המשחק והמתח הכרוך בו" בתוך המשחק תל אביב, ידיעות אחרונות עמ' 88-103  )

לסיכום,

ספרות הילדים כמו המשחקים, משקפים את האופן שבו הילד נתפס בתרבות: אזרח הכפר הגלובלי.
כיום אין אפשרות לגונן על הילד מפני המתרחש בעולם כי המדיה חושפת הכל, כל הזמן. הורים ומחנכים לא יכולים לנקוט בגישה המגוננת אלא גישה חושפת-מתווכת. המבוגר מתווך לילד את האירועים על פי גילו ונותן לו כלים להתמודדות. המשחק ככל שהוא אלים, זו רק השתקפות ההתרחשויות בעולם.

משחקי מלחמה הנם עוד "חפץ מעבר" בין השלבים השונים בהתפתחות הילד וככזה צריך לאפשר לילדים לנצל אותו כ"תחפושת דמיונית וזמנית של דמות" שבאמצעותה הוא יכול לנצח את הרעים וללמוד מכך בנוסף, שעליו להציב את עצמו בצד של "הטובים".
סנדי