פוסט מס' 8

המרד הגדול-

בלוג לחופש הגדול

יצאתי לכמה ימי חופש.

הרי אדום, רק חול וחול, שמש קופחת, בריכה וים המלח באופק. החיים הורידו הילוך והכל מתנהל בלאות  מבורכת.  המחשבות נכנסו לתכנית "חופש" ומגיבות בעצלתיים לכל גירוי שני.  אותי מדאיגה רק הטמפרטורה בצהריים ומה אוכלים בערב.

אידיליה זו יכלה להמשך לולא למחרת הגעתי לגן עדן זה, נאלצתי לעזוב כדי להגיע למבחן במועד ב'. עם זאת עדיין  נשארו לי כמה שעות של שלווה ואני הייתי נחושה בדעתי לנצל אותן  ביעילות על ידי בהייה והתרגעות, כי הרי לפני מבחן צריך לתת למוח הפסקה כדי שיספוג את הנלמד.

עיני נעצמו ושקעתי בנינוחות בעצמי. עדיין בהשפעת המבחן בלמידה וחשיבה, ראיתי במוחי העמוס לעייפה את פרטי המידע  שנחוצים לי להצלחה וקטעי סרטונים על גורילות ותינוקות.

יצורים קטנטנים התרוצצו במוחי והאיצו בי להיזכר מיהם. אההה ! הנה ,"הרדיקלים החופשיים " שנוצרים כחלק בלתי-נמנע מתהליך הנשימה, הם פוגעים בתאים. זה הדבר האחרון שרציתי לפני מבחן זה. בזהירות ובעדינות שלא יפגעו ניסיתי להתעלם מהם.

-"הלו, חופש עכשיו! כידוע לך, נולדנו בראש של מורה ולמורים יש עכשיו- ח ו פ ש ! מה פתאום הזעקת אותנו  
להתגייס למבחן"? קרא אלי רדיקל אחד.

- יש לי מבחן מועד ב' איפה הייתם במועד א' כשנכשלתי? אילו  הייתם מתגייסים אז, לא היתי מזעיקה אתכם  
בחופש". נגררתי שלא מרצוני לויכוח.

-"אל תפילי עלינו את הכישלונות שלך" פסק יו"ר ארגון חופש לרדיקלים, "ראינו איך למדת. הבטת במבחן 
משנים קודמות פסקת שאת יודעת. הצחקת אותנו."

-"ומדוע לא התרעתם ולא מנעתם ממני את הביזיון" שאלתי בנועם.

-  "לא בא בחשבון! מדובר בהרעת תנאי עבודה. כל השנה הקפצת אותנו כהוגן, חיכינו לחופש וספרנו את הימים יחד  
איתך.  זהו עד כאןֱ  אנחנו מתכוונים לחפש ראש של מורה אחרת.

לפי תיאוריית הרדיקלים החופשיים, "...הם ממלאים בגוף תפקידים חיוניים, כמו קטילת חיידקים ויצירת חיבורים בין סיבי הקולגן בעור, וכנראה אחראים גם לתהליך ההזדקנות. "

אוחזר מויקיפדיה

בקיצור, אין ספק שרדיקלים חפשיים אינם חומרים שאני רוצה להיתקל בהם בסמטה חשוכה ובודאי שלא כאשר   הם כועסים.

- "רק עוד מבחן אחד וזהו", ביקשתי. "מה זה בשבילכם מבחן אחד אחרון? קטן עליכם". שידלתי.

-"ומה עם המבחן בשיטות מחקר שהוא מאוד לא לטעמינו? ומה עם כל שאר התואר? אלו שעות נוספות ואין  
לנו כזה סעיף בחוזה". התרעמו.

-"לא צריך אתכם" צעקתי "אתם גורמים לבלאי מוקדם ולהתנוונות והזדקנות הגוף. מספר רב של מחלות  
קשורות בכם  ובהן גם סרטן..." "לכו חפשו ראש אחר".

אוחזר מויקיפדיה

-"למען הסדר הטוב" המשיך מחרחר הצרות, יו"ר הארגון "חופש לרדיקלים"  "נשאיר כאן תורן ,כדי שלא יאשימו אותנו בהפקרת התפקיד".

-"לא אני! לא אני! " נשמעו קולות מתוך ההמון הסואן בראשי .

-"הייתי פה כשהיא הכינה את כל המשימות שלא נגמרות בסמסטר זה, אני זקוק למנוחה".

-"אני בודאי שלא!" צעק רדיקל אחר. "הספיק לי ה- HTML5 לחמש השנים הבאות, אני הולך מפה".והלך.

-"אני הייתי כאן כשכתבה את כל הבלוגים, זה הכי קשה  ולא נגמר, לא יכול יותר, אני עוזב לפריפריה שם יש הטבות!" והלך בטריקת דלת.

- "אני מאבדת אותם, חשבתי.

-"חברה, התאספו, בואו, רק עוד קצת!  יש מבחן בחשיבה ולמידה, מועד ב' עכשיו לא הזמן לצאת לחופשה, 
מבטיחה שעוד מעט נצא כולנו יחד".

לדאבון ליבי פעילי איגוד "חופש לרדיקלים" ניצחו. נשארתי לבד.

את המזל  הטוב שפקד אותי, הבנתי רק מאוחר יותר:

אולי בזכות בריחה המונית זו קיבלתי 82?