פוסט 9

לקחים מהבוידם

לפני כמה ימים נפלה ארצה ונשברה, צלחת מסט צלחות שאהבתי. לא התאבלתי עליה הרבה ופניתי לבוידם לחפש את הקופסה עם כלי בית מאופסנים ש"לא צריך אך חבל לזרוק", אולי אמצא שם עוד צלחות מאותו הסוג.

חיטטתי ומצאתי שתי צלחות מתנת חתונה, צלחת הגשה מקריסטל של איזו פולנייה  שאיפסנה אותה כמוני ולכן נתנה לי אותה,  שתי כוסות דמוי בקבוק   בהם למדו ילדי לשתות בגיל שנתיים ועוד כהנה וכהנה כלים לא שימושיים בעלי ערך נוסטלגי כלשהו.

אם כבר שקעתי שבמצב רוח נוסטלגי, פתחתי גם את קופסת הבגדים ש"לא צריך אך חבל לזרוק" שבפינת הבוידם. שם מצאתי את צמידי הזיהוי של ילדי מיום לידתם בבית החולים, את חליפת ברית מילה של כל אחד מהם. מתחת לכל הערימה הרגשית הזו ,ביצבץ משהו תכלת מוכר. משכתי את חולצת התיכון שלי שנושאת עליה חתימות וזיכרונות של חברי לכתה י"ב. בעודני מביטה בה, הזיכרונות עלו ממנה והסתובבו מול עיני. ראיתי כמה מחברותי לכתה, את המורה לביולוגיה , את המבחנים, ההפסקות..אבל למה אני שומרת  את כל העבר הזה?  למה הוא  נחוץ לי?

אולי  כי יש לו ערך סנטימנטלי, תמימות, נעורים, התאהבויות... לרגע  חשתי געגוע קטן. היתה זו תקופה   מעצימה ונעים להיזכר בה. (עניתי לעצמי)

אולי כי אזדקק למשהו מהבוידם?  הרי משחר ילדותי לא זרקנו דברים שמא נזדקק להם.  ולראיה עדיין 

נמצאת אצלי צלחת ההגשה ההיא מקריסטל. (שכנעתי את עצמי)

באותה שיטה, גם היום, המחשב שלי מפוצץ בחומרים שהכנתי, אספתי ושמרתי: כלי אינטרנט לשימושים כאלה ואחרים, דפים, תכניות לימודים, מצגות, סרטים וסרטונים, pdf למיניהם, תמונות ואנימציות, מכתבים, קורות חיים, משימות מתוקשבות מתחילת הדרך ומה לא?

להבדיל מתקופת התיכון, היום יש לי בוידם גדול בענן עם כתובת משלו:  https://delicious.com/sanda23 בו איפסנתי כל מיני דברים לכשאצטרך. ואכן מדי פעם אני מחפשת ומוציאה מחושך לאור כלי כזה או אחר, משחק שאולי אפשר עוד להשתמש בו, קישור שבור כי הכלי כבר הוסר. הבוידם שלי הוא תיבת אוצרות: ככל שנוברים בו כך מוצאים מציאות שלא זכרתי את קיומם. לכן אני לא זורקת כלום.

בבוידים הגדול שלי התכנים ממוינים לפי תווית, כך שיידמו לקופסאות הגדולות שנהגתי להשתמש בהם בעבר.

• הנה למשל בקופסת "טכנולוגיה למחנכים"  http://www.educatorstechnology.com מצאתי את book creator, תפקיד: תרגול  יישומי כתיבה באמצעות הכנת ספר דיגיטלי והצגתו על מדף ספריה וירטואלית.
• בקופסה אחרת- Digital tools for finding information מצאתי כלי לבניית אוואטר
• בקופסה קטנה יותר Digital tools for anderstand information שמרתי כמה כלים שמסייעים   בהבנת המידע שאספתי
• הקופסה: כלים להצגת ידע חדש ושיתוף , מכילה אמצעים להצגת טקסט, תמונות וסרטונים, מסקנות חקר או סיכום עבודה. בנוסף ניתן לשתף עם אחרים ממצאים ומסקנות ולבקש מהצופים שיתוף. בסוף מתקבל מסמך משותף.

שני הבוידמים שלי אחד הם. חלק אחראי על נוסטלגיה- העבר שעיצב אותי . חלקו השני הוא הטכנולוגיה המייצגת את ההווה שלי.
האם גם את העתיד?

עכשיו אין לי סיבה לזרוק מהבוידם שלי כלום. אני יכולה פשוט, לשתף.