פוסט מס' 6

יש לי  אזרחות ב-Digitaland

לבשתי חצאית די ארוכה שקניתי במיוחד לאירוע זה, הבטתי במראה והרגשתי שחס וחלילה האבטר שמשתקף מולי חזר בתשובה. אך ההתחפשות שלי נבעה ממניע חיובי: לא לפגוע בנימים חשופים של אף אחד, שכנעתי את עצמי ויצאת לדרך לעוד יום הדרכה שידעתי שלא יהיה דומה לכל מה שהכרתי עד כה.

לא קל להדריך את מי שאינו רוצה הדרכה. חוק זה מוכר לי כבר כמה שנים טובות. במקרה הטוב אני מצליחה ליצור סימפטיה אצל מודרכות סרבניות ואז הן "עושות כאילו" אך מתנערות מכל מה שעשו מייד עם תום ההדרכה ובמקרה הגרוע הן מנהלות איתי מקח וממכר בסגנון הבא:

מודרכת-"תעזבי אותי, לא בשבילי המחשב הזה"

מדריכה- "תנסי ואחר כך ספרי לי איך היה"

מודרכת-"לא מעוניינת, אני עוד שש שנים יוצאת לפנסיה, מה אני צריכה את זה על הראש שלי"!- זו לא היתה שאלה אלא חיווי.

מדריכה- תראי את החברות שלך, נראה לך שהן סובלות"?

מודרכת-"אני סובלת"

מדריכה-"אני אעזור לך להפוך את זה לכייף"

מודרכת- "מה כייף? הכל תועבה באינטרנט"

מדריכה-"כן יש גם תועבה, את יודעת' כמו בחיים"

מודרכת-" אז למה לי"?

מדריכה- מגרדת בראש לנער את הרעיונות ונוכחת לדעת שאין לה."אני לא אתן לך להגיע לתועבות. אני אשמור עליך"

מודרכת-"עזבי, זה לא פשוט"

מדריכה- אני אראה לך איך  לא להיתקל בזה"

מודרכת-"רדי ממני, אין לי כח לשטויות של משרד החינוך"

מדריכה-" אם תרגישי שנגמר לך הכח ואת סובלת נפסיק, אבל בואי תנסי, אני לידך ואתך"

מודרכת- מעקמת את הפרצוף "כל עוד אני לא נוגעת בעכבר..."

מדריכה- לעצמה- אפשר לחשוב ששכנעתי אותך לקבל זריקה עם מחט של סנדלר...

וכך התחלתי לפני שלוש שנים את הרומן שלי עם בית ספר דתי בו לא היו מחשבים אך עצם הרעיון לעבוד איתם נתפס כ"פריצות" ו"תועבה".

בימים אלו סיכמנו שלוש שנות הדרכה לצוות החינוכי ותיכננו את השנה הבאה. נפרדנו לתקופת הקיץ בחיבוקים והבטחות שב"עזרת השם" שנה הבאה נערוך מפגשי למידה סינכרוניים.

איך זה קרה?

אולי החצאית הארוכה?

אולי.

 

אני נוטה לחשוב שמה שהוביל לשינוי היו הרבה מאוד ויתורים של שני הצדדים ופשרות.

למשל, קריאה בין שורות: מה רצתה לומר אותה מורה? - התעלמי ממני בשש השנים הבאות, קשה לי מאוד במחשבים וגייסה לטובת הנימוק את התועבה.

האם לפנות אליה בשכנועים רציונאליים כגון זה של עוזי מלמד?

או אולי לדבר אל ליבה ולשכנע אותה כמה המחשב חשוב לתלמידים שלה.?

ההנחה שככל שהגיל נמוך יותר, כך ההתלהבות מהמחשב גדולה יותר, וככל שהאדם מבוגר יותר, כך הוא יירתע מעירוב הטכנולוגיה בחיים בכלל ובחיי עבודה בפרט, ידועה ל ולא גרמה לי נחת.

נקודת המפנה הגיעה בשבוע האינטרנט הבטוח כאשר כל מורה היתה צריכה להעביר מס שיעורים ולהמחיש את חשיבות הגלישה הבטוחה עם דוגמאות.

בפרץ של יצירתיות הצעתי את עצמי להדגים שיעור מקוון בכתה אחת ושהמורות יכנסו לצפייה. טוב מראה עיניים מדיבורים, חשבתי.

אווופס, הנה המבחן שממנו חששתי. מבחן שלי ושל כל התחום בו אני עוסקת. מה יקרה אם אכשל? צריך לקחת בחשבון שאמות המידה בבית ספר דתי,  שונות משלי ושכמותי. לא קל להתחבר למישהו שתפיסת עולמו שונה משלי כל כך... האם אני צריכה לוותר על התפיסה והאמונה שלי כדי לא לפגוע ולהתקבל, האם זה נכון לעשות זאת? ואיך עושים את זה? האם אני יכולה להאמין במה שאני עושה אם אני לא מאמינה באיך שאני עושה זאת? אני מוותרת על עקרונות פדגוגיים ורעיונות משמעותיים כדי לפתוח לעצמי צוהר במקום שבו הדת וחוקי התורה מנחים את העשיה החינוכית. זה לא "אני"! קשה לי! לא יכולה לוותר על כל מערכת האמונות, הדעות והעקרונות שאני מאמינה בהם, מה ישאר לי אם אוותר? ומה במקום? כבר קניתי חצאית ארוכה, ומה עם הנשמה? לה הכי קשה לוותר.

להוראה באמצעות מחשב ישנם הרבה יתרונות, כאשר המחשב נוכח, הילד  יכול לעבוד בשיתוף עם חברים ולהניח למורה לתפקד כמנחה או יועץ, והתלמידים ילמדו באופו עצמאי, יחפשו מידע, יחקרו, יגבשו עמדות ודעות.  אז איך מסייעים למורה לשחרר רסן, לאפשר למידה שיתופית ועצמאית ולהתגבר על הפחד שלה שהתלמיד ייחשף  ל"תועבה"? כלומר לפרסומת בה מופיעה  אשה לבושה (לדעתי אפנתית ולדעת אחרים לבושה לא בצניעות) מבצעת כמה צעדי ריקוד.

באמצעות פדגוגיה קונסטרוקטיביסטית נותנים אפשרות לתלמידים לפתח ולגבש רעיונות ועמדות משלהם ולהפוך ללומדים בעלי מכוונות עצמית. אך מה יקרה אם התלמיד יגיע לחשיבה  ולגיבוש עמדות שונות מאלו הנהוגות בחברה הדתית? האם זה השינוי שאני מנסה להוביל?

התשובה לשאלה האחרונה הראתה לי את הדרך שחיפשתי. אני הרי פועלת ב - Digitaland, המדינה הנותנת אזרחות לכל מי שרוצה להשתייך אליה ללא הבדל צבע, לאום, דת ומגדר.

ב Digitaland השינוי היחיד שאני אוביל, כמתבקש מתפקידי, יהיה בתחום הפדגוגי שמסתמך על תקשוב! אין לי מנדט וגם מצפונית לא מעוניינת לגעת באמונות ודעות, עליהן גדלו והתחנכו אחרים. כאן אין צורך לשנות ולהשתנות, כל אחד יכול להיות מה שהוא רוצה, רשאי לחשוב מה ואיך שהוא רוצה. ועוד דבר חשוב:  הגבולות מאוד מטושטשים...

אני אמנם מגדירה את עצמי כ"חילונית אדוקה" אחרים רואים עצמם אחרת,  ב - Digitaland לא בודקים את אורך החצאית ועל כן כל אחד יכול להיות אזרח דיגיטלי אם הוא בוחר בכך. 

לי כבר יש דרכון, ולכם?

.