רפלקציה על בלוג שלא נכתב

הייתי רוצה לכתוב בלוג על טיולים...

טיולים בעולם ובארץ ,במקומות אקזוטיים, בשווקים הומי אדם, שם אפשר למצוא  חפצים עתיקים ומענינים, כאלה שמבקשים לבוא איתי הביתה... נראה לי שזה יהיה הבלוג שיסיים את סאגת הבלוגים שלי.

לפחות לבלוג האחרון, מצאתי נושא.

"הבלוג הוא אחד ממאפייניה של תרבות האינטרנט. בעבר, יש שראו בו סוג של יומן אישי השונה מזה שנכתב בתקופה שקדמה לעידן האינטרנט, בפומביות ההתקשרות עם העולם שהוא מציע. כיום שולטת מגמת כתיבת בלוגים של אנשי עסקים, בלוגים של פוליטיקאים ידועי שם, (דוגמת הילארי קלינטון), ובלוגים של יוצרים ואנשי אקדמיה המשמשים פלטפורמה לפרסום יצירות אמנותיות וספרותיות, מאמרי דעה וביקורת ומאמרים אקדמיים." 

                                                                                                           אוחזר מתוך:http://he.wikibooks.org

         

הכתיבה שלי לא שייכת לאף קטגוריה לפי הגדרה זו. לא אשת עסקים לא מפרסמת יצירות אומנות, סך הכל כותבת את עצמי, ולא בקלות.

אחת הבעיות בהן נתקלתי בכתיבת הבלוגים היא בחירת הנושא לכתיבה. מה ואיך אכתוב. ה"איך" קצת פחות בעייתי. ה"מה" לא מובן מאליו.

לא פעם קרה שהשקעתי יותר מחשבה במציאת נושא מאשר בכתיבה עצמה. לעתים הנושא קופץ מייד ,אך לרוב צריך להפעיל עליו מניפולציות ולמשוך אותו בכח. אך כאשר נמצא הנושא המיוחל, הו אז הוא מתמסר ומאפשר לי  לעשות בו מה  ואיך שאני רוצה.

ההתחלה היא גלגול הרעיון (שסוף סוף שלפתי בזיעת אפי) במוחי, לאט לאט ובזהירות, אם הוא מוצא חן בעיני ואני מרגישה שיש במה לנעוץ שיניים, ניתן להתחיל להוסיף לו כל מיני אלמנטים שהתרחשו (לא תמיד בהקשר זה) וגם כמה שלא היו באמת, אך יכלו לקרות. עכשיו עוברים  לשלב בדיקת הסקיצה שבניתי בדמיוני: האם יש בה פוטנציאל לעניין קוראים? זו בדיקה מחמירה מאוד. אני בונה קריטריונים דימיוניים:

מי הנמענים שלי? (לא יודעת זה ברשת)

מי באמת יקרא את זה? (אולי גילה ל.ע. או אלה)

מה יעניין אותן? (אין לי דרך לדעת)

מה נחשב בעיניהם "טוב", "מעניין" ? (לא ברור לי למרות המחוון)

"לא קל" אני אומרת לעצמי, "המשיכי" אני מדרבנת אותי.

וכך בשיח מתמיד עם עצמי אני כותבת- מוחקת, חושבת- מתחרטת, מכינה קפה כעזרה ליצירתיות- לא נוגעת בו, חוזרת לקרוא את מעט השורות שכבר כתבתי , אך אין צורך: אני יודעת אותן בע"פ.

במאמץ נוסף של ריכוז אני מנסה לאתר את המקומות בהם מבצבץ מחסור ביצירתיות ומעטרת במעט איורים מילוליים ונגיעות  סלסולי מחשבות ובודקת שנשאר מספיק אור בין המילים. 

אך אבויֱ!

   בכתיבה יש אלמנט רגשי ועל כן היא לא קלה. היא חושפת את נפש הכותב וצריך להשגיח בשבע עיניים, לא לתת לה לפרוץ גבולות. נכון, אני שמה ברקס  אך הוא נועד לסנן את מה שקשור לנושא, ומה שלא קשור, מצנזרת.

אני יודעת שמישהו יקרא בלוג זה . לא מקנאה בתפקיד שלקח על עצמו. אמנם יש מחוון שישמור עליו לא לגלוש ימינה או שמאלה, אך יהיה לו מאוד קשה להעריך בלוג שעדיין לא נכתב, כי מה שכתבתי עד כה הוא …איך אני כותבת בלוג.

סנדי