"חדל פטפטת ברשת". באמת?

   

 בשנים האחרונות חלה תפנית ענקית בסוג השימוש שאנו עושים באינטרנט ואחד השינויים הוא הWEB 2  המאפשר לנו הקוראים לא רק לצפות בתכנים שאחרים מעלים, אלא גם לייצור תכנים משלנו ולפרסם.

    ההתחלה התאפיינה באתרים אישיים, בפורומים, צ'אטים ולאחרונה תפס תאוצה גבוהה, הבלוג 

   המונח הוטבע על ידי Jorn Barger בספטמבר 1997 ותאר צירוף מילים "רשת" (web) ו"רישום" (log). כיום המונח זוכה לפופולאריות בשיח היומיומי ואף הוטמע לשפה במילונים החדשים (Herzog 2004).

    
    הבלוג אינו סוגה ספרותית כלשהי, הוא רק אתר ברשת שכל אחד יכול לכתוב בו כל מה שירצה.          בלוגים מעניינים זוכים לרייטינג גבוה אצל הקוראים ואחרים נבלעים בתהום השכחה. אך בכל זאת יש בבלוג משהו שמושך את הכותב: התפוצה האדירה שלו.
    
   העובדה התאורטית שכל העולם ואשתו גם, יכול לקרוא את מה שכתבת,  מאוד מרגשת וקורצת.

מי לא היה רוצה לצאת מביתו בוקר אחד ולראות התגודדות מעריצים בשביל היציאה מהבניין, מתים לגעת בגלימת הפרסום שעטית על עצמך...ואתה בהתעלמות אצילית מנווט את דרכך בין ההמון, כאילו לא מבין על מה כל המהומה ועוד מעמיד פנים של מוטרד.

    כותרות העיתונים ותכניות הטלויזיה זועקות "בלוגר יוצא דופן"  "כתיבה מסוגננת וייחודית"! אך אתה מבין שהם במקום אחר לעומתך. אתה במדיה ייחודית ומלאה בהפתעות: אתה בלוגר. אתה יכול לשלב מימדים שאינם מילוליים מובהקים, אתה יכול להביע בעת ובעונה אחת צורות מגוונות של ייצוג העצמי שלך באמצעות הכלים שמציע ההפרטקסט, תמונות, סרטונים ועוד. אתה יכול להתקשות בכתיבה, אך אם אתה שולט ברזי תכנות גרפיות, אתה יכול להכין עיצובים חלופיים או לחפש אותם ברשת ולהביע עצמך באמצעותם כיאה לחופש הביטוי הנהוג אצלנו.

   במשטר דמוקרטי נהוג לנהל  שיח ציבורי בנושאים לוהטים כגון, החזרת שטחים, הסכם שלום עם הפלסטינים, עמדות פוליטיות של מועמדים לפני הבחירות ועוד. כולם נושאים בוערים, תרתי משמע. רבים מצאו לנכון להיעזר בתפוצה האדירה של הבלוגים ולפרסם את משנתם באמצעותם. האם זה פסול?  הרי חופש הביטוי חל גם על רשת האינטרנט אך האם זה המקום לדיון חשוב זה? האם הרשת לא פרוצה מידי ומאחר וכל אחד יכול לפרסם מה שהוא רוצה הופך אותה לחסרת משמעות? ואולי ההפך?

     אחת ההשפעות של השימוש באינטרנט עלינו, היא חופש הביטוי, הן במובן האקטיבי של החופש
 להשמיע והן במובן הפסיבי של החופש לשמוע או שלא לשמוע. 
מחד, האינטרנט פורץ דרכים חדשות של ביטוי בפני כל אדם והוא משפיע בין השאר, על דיני הצנזורה,
 פרסומי תועבה ועוד. מאידך גיסא, גם פורץ בדרך חדשה את תחום הפרטיות ועלול לחשוף כל אדם למסרים שאינם רצויים. 

   לדוגמה-השופט חשין, בתפקידו כיושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, התבקש לאסור תעמולת בחירות באינטרנט. בטענה  שהאיסורים המוטלים על קיומה של תעמולת בחירות ברדיו ובטלוויזיה ייעקפו בגלל השימוש
 באינטרנט. 
   כלומר ,אם רשת האינטרנט שווה למדיה ותיקה יותר, הרדיו והטלוויזיה, והתרת שימוש חופשי באינטרנט לתעמולת בחירות  ללא המגבלות הנהוגות במדיה הוותיקה, יוצרת אפליה ואינה ראויה.

   השופט חשין דחה טענה זאת. הוא קבע, כי יש שוני מהותי בין רשת האינטרנט ובין רדיו או טלוויזיה. המשתמש באינטרנט אינו בהכרח פסיבי, הוא יכול להיות גם אקטיבי, בניגוד למשתמש ברדיו וטלוויזיה, שם אין  אפשרות ליצור ולהתערב בתכנים. (מתוך דברי השופט בדימוס יצחק זמיר אוחזר מכתובת זו)

   מכאן נובעת חשיבות האינטרנט כמדיה לא מבוקרת וחופשית לכל אדם, היא מהווה פלטפורמה התומכת ומאפשרת קיום חוק חופש הביטוי.