אפשר גם "אולי"
"ושלא אראה אותך עם הנייד בייד ומייד" כך סיימה רכזת שכבת כתות ז' את נאום התוכחה לתלמידה שהציצה בנייד בשיעור ועברה על החוק.
מלחמת המורים נגד הניידים וההפך, מתנהלת בבתי ספר העל יסודיים כבר כמה שנים, התעצמה מאז מהפיכת המחירים שהנהיג השר כחלון. המחיר כבר לא מהווה עילה למריבות על גובה התשלום ועכשיו אפשר ומותר לדבר בלי הגבלה, לסמס בלי סוף, להוריד כל אפליקציה רעננה ומוסיקה עד בלי די.
אז מה נהוג לעשות בנייד?
צילום סלפי בשיעור עם האודם החדש,
להקליט את המורה צועק על הכתה ולהשמיע להורים כדי שיצעקו עליה/ו בחזרה,
לשחק ב candy crash בזמן שהמורה חופר/ת בהסטוריה,
לצלם אותה/ו מאחורה כדי לשלוח לכל החברים ב what's up
להגניב את האוזניות מתחת לשיער ולשמוע מוסיקה באוזן אחת ובשניה לעשות כאילו מקשיבים,
והדמיון עוד ימציא שימושים ככל שהשיעמו יגבר ואיסור החזקת ניידים בשיעור, יהיו בתוקף.
לא קשה לי להבין את ליבם של התלמידים כיום. הם שונאים את המורים כי הם מהווים חוצץ בינם לבין העושר הדיגיטלי הקיים סביבם כל היום, פרט לשעות הלימודים.
מורה מתחיל את ההוראה בשעה 08:00 עם הרצאה פרונטלית והרבה נסיונות להשתלט על חוסר העניין של הלומדים בדרכי ההוראה שלו (לא בתוכן) ועד סוף היום הוא הספיק להרצות שש שעות ברצף ומנע אסונות כגון שימוש נייד בכתה.
שיטת הוראה זו גוססת, ובכל יום שעובר, חלה החמרה נוספת במצבה. צריך להתכונן לרגע הבלתי נמנע ש"הגרוע מכל, יתרחש".
מה שמסתמן כיורש השיטה הישנה, הם הספרים הדיגטליים, רצוי רמה ג', עבודה עם טבלטים או מחשבים ניידים ובהחלט ניתן לשלב גם טלפונים ניידים. משמע, ההכנות כבר נעשו, העתיד כבר כאן.
אז איך קורה שהשיטה הישנה למרות שהיא בקומה כבר כמה שנים טובות, עדיין נמצאת איתנו ויש כמה בודדים שמחזיקים אותה בכח למרות מוות מוחי בדוק?
ובכן, קשה להפרד ממשהו אהוד מוכר וידוע. גם כשהרופא אמר מול כל מקרופון שהוצמד לפיו שהשיטה אינה נושמת עצמונית והיא לא מגיבה לסביבה, לא היה קל להפנות לה עורף. שיטה ישנה ואהובה (על ידי המורים הוותיקים) שינתה את את המציאות בארץ, תרמה רבות והיתה בין מובילות הדרך, זכתה לתהילה בשנות הזוהר שלה ולגעגוע מצד אוהדיה לקראת סוף ימיה.
1928- 2014
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה